אינסטגרם „בחינם”: כמה באמת עולות הרשתות החברתיות לבעל עסק קטן

יש משפט מאוד נוח: „אני לא קונה פרסום. אני מקדם את עצמי בחינם דרך אינסטגרם”. זה נשמע מצוין. ולפעמים זה באמת כמעט ככה.

אתם לא מעבירים כסף לפייסבוק או לאינסטגרם. בסוף החודש לא מגיע חשבון. מהכרטיס לא יורדים 800 ₪ על „ניהול רשתות בעצמי”. אז המוח מסיק מסקנה פשוטה: כנראה שזה בחינם.

אבל יש בעיה. גם זמן עולה כסף. פשוט לזמן יש הנהלת חשבונות גרועה מאוד — הוא לא שולח קבלה.

ההוצאה הגדולה לא רשומה בהוצאות

לחברה גדולה הכול פשוט יותר. צריך לנהל אינסטגרם — יש עובד. צריך לצלם סרטון — יש קבלן. צריך להריץ פרסום — יש משווק.

לעסק קטן יש בדרך כלל אדם אחד. הוא הבעלים, איש המקצוע, פקיד הקבלה והצלם. הוא עונה בווטסאפ. והוא גם זה שחושב בערב:

„אוף, שוב לא העליתי כלום היום”.

כאן מופיע המחיר הנסתר. כל שעה שהבעלים משקיע בקידום מגיעה ממקום כלשהו: מיום העבודה, מהערב, מסוף השבוע, מהשינה, מהזמן עם המשפחה. ולפעמים — מזמן שבו אפשר היה להרוויח כסף.

„אני שם רק עשר דקות”

זה אחד הדברים המטעים ביותר. כמעט אף אחד לא מתיישב בבוקר ואומר:

„היום אני רשמית מבזבז שלוש שעות על אינסטגרם”.

בדרך כלל זה קורה בחתיכות. חמש דקות — לענות לתגובות. עשר — לבחור תמונה. עוד עשר — להמציא כיתוב. רבע שעה — לענות ללקוח.

ואז מגיעה הודעה. ואז צריך לתאם שעה. ואז מישהו שואל מחיר. ואז בא לבדוק כמה אנשים ראו את הרילס. ואז, משום מה, צפיתם בעוד שבעה רילסים של אחרים. עבודת ניתוח חשובה מאוד, כמובן.

וככה כל היום. לכן הרשתות החברתיות כמעט אף פעם לא מרגישות כמו עבודה נפרדת. הן מתמוססות בין שאר המשימות.

בואו נחשב דוגמה צנועה

לא ממוצע ארצי, אלא תרחיש רגיל. נניח שבעל עסק מקדיש לרשתות:

• 30 דקות בכל יום עבודה — תשובות, תגובות, סטוריז, פוסטים מהירים;
• עוד שעתיים בשבוע — תמונות טובות, סרטונים, עריכה, רעיונות לפוסטים.

ב־22 ימי עבודה: 30 דקות × 22 = 11 שעות. ועוד בערך 8–9 שעות עבודה נוספת בחודש. סך הכול — כ־20 שעות בחודש.

אלה שניים וחצי ימי עבודה מלאים של שמונה שעות. לא „חמש דקות באינסטגרם”, אלא שניים וחצי ימי עבודה.

ואם הרשתות לוקחות שעה ביום? אז זה 22 שעות בחודש רק על פעילות יומית. תוסיפו צילום, עריכה, הכנה, פרסום, סטטיסטיקה — ובקלות מגיעים ל־25–30 שעות. כמעט ארבעה ימי עבודה בכל חודש. בשנה — כמה שבועות מהחיים.

וכאן המשפט „אני מנהלת את הרשתות לבד, אז זה לא עולה כלום” מתחיל להישמע קצת מוזר.

אי אפשר פשוט להכפיל שעות במחיר

חשוב לא להיסחף כאן אחרי מתמטיקה שיווקית יפה. נניח שמטפלת לוקחת 170 ₪ לטיפול. אי אפשר לומר:

„היא בזבזה 20 שעות על אינסטגרם, אז הפסידה כך וכך אלפי שקלים”.

זה לא יהיה נכון. לא כל שעה פנויה אפשר למלא בלקוח. לא כל שעות היום נמכרות. לפעמים המטפלת בכלל לא רוצה לעבוד יותר, והזמן הפנוי נועד בדיוק למנוחה. וזה בסדר גמור.

לכן זמן ברשתות הוא לא „כסף שאבד בוודאות”. נכון יותר לומר: לזמן הזה יש עלות אלטרנטיבית. כלומר, השאלה היא:

מה עוד יכולתי לעשות ב־20 השעות האלה?

לפעמים התשובה — לקבל לקוחות

אם יש ביקוש וחלונות פנויים, חלק מהזמן הזה באמת אפשר להפוך לעבודה. לא את כל עשרים השעות — נניח ארבע. ואם בארבע השעות האלה אפשר לקבל שני לקוחות נוספים, זו כבר השפעה כלכלית.

לפעמים — לעבוד על העסק עצמו

במקום לערוך עוד רילס, אפשר:

• לעדכן שירותים ולחשב מחירים מחדש;
• להתקשר ללקוחות ותיקים;
• לעבור על ההוצאות ולמצוא ספק משתלם יותר;
• לתכנן שירות חדש;
• לשפר את סביבת העבודה ולעדכן את תיק העבודות;
• לעשות סדר ביומן התורים.

הדברים האלה לא תמיד נראים טוב באינסטגרם. אבל לפעמים הם מועילים יותר לעסק.

ולפעמים — לא לעשות כלום

יזם לא חייב להפוך כל שעה פנויה לכסף. אם אחרי שמונה שעות עבודה אדם רוצה לאכול, לראות סדרה ושאף אחד לא יפריע לו — זה לא אובדן פרודוקטיביות. אלה חיים נורמליים.

לכן חיסכון בזמן שווה משהו לא רק כשהשעה שהתפנתה נמכרת מיד ללקוח חדש. לפעמים התוצאה פשוטה יותר:

„אני כבר לא עונה בערב על אותה שאלה עשרים פעם”.

וזה כבר מספיק.

גרוע משעות — הקטיעות

דמיינו מטפלת שעובדת עם לקוחה. הטלפון רוטט. הודעה:

„שלום, כמה זה עולה?”

היא לא עונה. אחרי חמש דקות — עוד הודעה. ואז תגובה. ואז מישהו שואל על שעה פנויה. ואז מבטלים תור למחר.

גם אם היא לא נוגעת בטלפון, חלק מתשומת הלב כבר שם. ואחרי הלקוחה צריך לטפל בכל זה.

כלומר, הרשתות והמסנג'רים לא רק לוקחים שעות. הם מפרקים את יום העבודה לחתיכות קטנות.

מאה שאלות זהות — זו עבודה

הנה סט טיפוסי:

„כמה זה עולה?”
„איפה אתם נמצאים?”
„אתם עובדים בשישי?”
„יש מקום אחרי שש?”
„כמה זמן זה לוקח?”
„אפשר בכרטיס?”
„יש חניה?”
„איך להתכונן?”
„אפשר להזיז את התור?”

כל שאלה נורמלית לגמרי, וללקוח יש כל הזכות לשאול אותה. הבעיה לא בלקוח. הבעיה היא שהעסק עונה ידנית, שוב ושוב, על מידע שידוע מראש מזמן.

תשובה אחת לוקחת דקה. לפעמים שלוש. לפעמים מתחילה התכתבות של רבע שעה. עכשיו תכפילו במספר הפניות בחודש — והנה עוד נתח עבודה בלתי נראה.

כשהעסק גדל, השיטה הידנית נשברת

עם עשרה לקוחות אפשר לזכור כמעט הכול. עם עשרים — גם. עם חמישים זה נהיה מעניין: מי קבע תור, מי הזיז, למי הבטחתם לכתוב, מי שאל ולא ענה, מי שילם מקדמה ומי לא, למי להזכיר, מי רצה בוקר ומי רק ערב.

וכל זה יכול להימצא בו־זמנית:

• באינסטגרם;
• בווטסאפ;
• בפייסבוק;
• ביומן;
• בראש.

כל עוד הבעלים שולט במצב, נדמה שהמערכת עובדת. במציאות היא לפעמים נראית כך: השרת הראשי של החברה נמצא בין האוזניים של הבעלים.

התוכן לא נגמר אף פעם

יש עבודה שעושים פעם אחת — והיא ממשיכה להועיל. למשל, עמוד מחירים כתוב היטב: כל עוד המחירים לא השתנו, הוא עובד.

ויש רשת חברתית. היום צריך פוסט. מחר סטורי. מחרתיים רילס. אחרי שבוע הפוסט כבר טבע, וצריך את הבא. זה זרם תוכן, והוא לא נגמר. אי אפשר לומר ביום אחד ביולי: „זהו, האינסטגרם מוכן לשנה”. אם כי זה היה נוח.

ומכאן עוד עבודה — להמציא על מה לדבר. להראות עבודה? כבר הראינו. ביקורת? הייתה אתמול. טיפ שימושי? איזה? סרטון? מה לצלם, האם לדבר למצלמה, איזו מוזיקה לשים? ולמה לרילס של המתחרה יש 20 אלף צפיות ולי 700?

בשלב מסוים היזם מפסיק לעסוק בעסק שלו ומתחיל לייצר סיבות שיסתכלו עליו. איש מקצוע לא נעשה איש מקצוע כי חלם ללמוד שימור צופים בשלוש השניות הראשונות של סרטון אנכי. אבל עכשיו כדאי לדעת גם את זה.

רשתות יכולות להחזיר את עצמן

כדי שהתמונה לא תהיה חד־צדדית: כן, הן יכולות. אם איש מקצוע משקיע חמש שעות בשבוע ומקבל בזכות זה זרם טוב של לקוחות — מצוין. הערוץ עושה את העבודה, ואין שום בעיה להשקיע זמן בערוץ שמביא תוצאות.

הבעיה מתחילה כשאף אחד לא סופר את התוצאות האלה.

פעילות היא עוד לא חישוב

נניח שרילס קיבל 12,000 צפיות, 600 לייקים ו־30 עוקבים חדשים. מצוין. וכמה לקוחות הגיעו?

אולי עשרה — אז הכול נהדר. אולי אחד — גם זה לפעמים בסדר. אולי אפס — ואז כדאי לפחות להבין איזו משימה התוכן הזה פתר: מודעות, אמון, עוקבים חדשים או מכירות.

אם המטרה לא ידועה, אי אפשר לדעת אם שלוש השעות האלה הושקעו טוב.

ביקורת של שבוע אחד

לא צריך CRM, יועץ ואקסל של 14 גיליונות. במשך שבוע אחד פשוט רשמו את הזמן — בגסות. למשל:

• אינסטגרם — 35 דקות;
• תשובות בווטסאפ — 50 דקות;
• צילום ועריכה — שעה ו־20 דקות;
• קבוצות פייסבוק — 25 דקות.

בסוף השבוע חברו הכול. בדרך כלל המספר מעניין יותר ממה שציפיתם. ואז כתבו לידו: מה קיבלתי? מספר פניות, מספר תורים, מספר לקוחות שהגיעו בפועל. לא לייקים ולא צפיות — אם כי אפשר להשאיר גם אותם.

מה אישי ומה שגרה

לא כל מה שעסק עושה ברשת צריך אוטומציה. יש דברים שצריכים להישאר אישיים:

• להראות עבודה חדשה;
• לספר סיפור;
• לענות על שאלה באמת יוצאת דופן;
• לדבר עם אדם;
• להודות על ביקורת;
• להראות את עצמכם ואת האופי של העסק.

זה בדיוק הכוח של הרשתות החברתיות. אבל דברים אחרים אין הרבה טעם לעשות ידנית כל יום:

• למסור מחיר סטנדרטי;
• לשלוח כתובת;
• לפרט שירותים;
• להראות שעות פנויות;
• להסביר את מדיניות הביטול;
• לקבוע תור רגיל;
• לשלוח אישור ותזכורת לביקור.

זו כבר לא שיחה. זו שגרה. ואת השגרה בדיוק אפשר להעביר למערכת.

אינסטגרם לא צריך להיעלם. גם לא פייסבוק ווטסאפ. הם פשוט לא חייבים לעשות הכול. רשתות חברתיות טובות במשיכת תשומת לב, בהצגת החיים של העסק, בבניית אמון, בעזרה להמלצות ובמגע אנושי.

ומערכת העסק צריכה להיות טובה בדבר אחר: לשמור מידע ברור, להציג שירותים, לקבל פניות, לקבוע תורים, לענות על שאלות סטנדרטיות, להזכיר, לתעד נתונים ולעזור לאדם לעשות את הצעד הבא.

כשהכול מעורבב, הבעלים הופך לכבל שמחבר בין חמש אפליקציות. כשהתפקידים מופרדים, יש פחות עבודה.

אתר הוא לא עוד עבודה

השאלה המרכזית היא לא „כמה שעות אני יושב באינסטגרם”. אפשר לשבת שעתיים ולקבל תוצאה מצוינת. אפשר לשבת עשרים דקות ופשוט לראות סרטונים של דביבונים. השאלה הנכונה אחרת:

איזה חלק מהזמן שלי באמת דורש אותי אישית?

להראות עבודה חדשה בעצמכם? אולי כן. לכתוב בפעם השתים־עשרה היום את הכתובת? כנראה שלא. לענות על שאלה מורכבת? כן. למסור ידנית לכל אחד את השעות הפנויות? לא בהכרח. כאן מתחיל החיסכון האמיתי.

להרבה בעלי עסקים יש חשש מובן:

„עכשיו אני צריך לטפל גם באתר?”

אם אתר דורש להעלות אליו משהו כל יום, החשש מוצדק. אבל אתר טוב עובד הפוך: הוא לוקח על עצמו חלק מהעבודה הקיימת, ולא יוצר עבודה חדשה.

הלקוח בדק את המחיר בעצמו. מצא את הכתובת בעצמו. הבין את התנאים בעצמו. בחר שירות בעצמו. קבע תור בעצמו. ורק אם הוא באמת צריך לדבר — כתב. אז האתר מפסיק להיות תמונה יפה ברשת והופך לכלי.

אז כמה עולות רשתות „בחינם”?

לפעמים — כמעט כלום. אם עסק מעלה כמה תמונות בשבוע, עונה לכמה אנשים ומקבל מספיק לקוחות — מצוין. לפעמים — תקציב פרסום. לפעמים — עשרות שעות בחודש.

ולרוב המחיר מורכב מהכול ביחד:

• קצת כסף;
• הרבה פעולות קטנות;
• קטיעות מתמידות;
• ערבים עם הטלפון;
• עבודה שהבעלים בכלל לא מחשיב כעבודה.

בגלל זה המילה „בחינם” לא מועילה כאן במיוחד. שאלה מועילה הרבה יותר:

„מה הערוץ הזה מביא, וכמה משאבים אני משקיע בו?”

אם התשובה מתאימה לכם — המשיכו. אם לא, הבעיה לא בהכרח באינסטגרם. אולי פשוט יותר מדי משימות של העסק חיות משום מה בתוך אינסטגרם.

וזו כבר שאלה אחרת. הצעד הבא — להבין מה בדיוק צריך לעשות האתר של איש מקצוע, כשפייסבוק ואינסטגרם כבר קיימים ולא הולכים לשום מקום.